החלטה בתיק בש"פ 3494/11

           לפני ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' קפאח) במ.ת. 3386-05-11 מיום 5.5.2011, במסגרתה הורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים למעצר בית בתנאים מגבילים.

רקע עובדתי

1.        לפי כתב האישום שהוגש נגד המשיב, במועד הרלבנטי לאירועים מושא כתב האישום היה המשיב פסול מלנהוג בכלי רכב לחמש שנים וזאת עד לשנת 2012. ביום 26.4.2011 בסמוך לשעה 19:30 נהג המשיב את רכבו בעודו משוחח בטלפון הנייד. אותה העת הבחין במשיב שוטר אשר ביקש מהמשיב לעצור את רכבו בצד הדרך. המשיב טען בפני השוטר כי הוא מיד יעצור את רכבו והמשיך בנסיעה. המשיב העמיד את רכבו בצומת כשברמזור הופיע אור אדום. השוטר כרז למשיב במערכת הכריזה של הניידת שיעצור את רכבו. המשיב סימן לשוטר כי יעצור את רכבו לאחר הצומת המרומזרת. כשהופיע האור הירוק ברמזור פנה המשיב ימינה והחל בנהיגה פרועה. המשיב נהג את רכבו על המדרכה, פגע בעמודים המקובעים במדרכה והעיפם לכל עבר, כך שפגעו באופנוע שעמד על המדרכה, גרמו לו לנזק רב וסיכנו את שלומם של הולכי הרגל והמשתמשים בדרך. המשיב המשיך בנהיגה נגד כיוון התנועה כשהוא מסכן את חייהם של הנהגים הנוסעים בכביש ומאלצם לסטות ימינה בכדי לא להיפגע מרכבו, כל זאת כשהשוטר דולק אחריו בניידת המשטרה ומפעיל סירנה ואורות כחולים.

2.        לבסוף, בשל עומס תנועה נאלץ המשיב לעצור את רכבו. השוטר חסם את דרכו של המשיב ועצר את הניידת מאחורי רכבו של המשיב. השוטר יצא מהניידת לכיוונו של המשיב והורה לו לצאת מהרכב. השוטר ניסה לפתוח את דלת הרכב שהייתה נעולה תוך כדי שהמשיב נוהג את רכבו קדימה ולאחור במטרה להימלט מהשוטר. לבסוף, שבר השוטר את חלון הרכב האחורי וריסס בגג פלפל את המשיב על מנת לרסנו ולעוצרו. כן נטען בכתב האישום כי המשיב החזיק ברכבו אולר בעל להב מתקבעת באורך של 11 ס"מ. לפיכך הואשם המשיב בעבירות שלהלן: סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 232(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 175 לחוק העונשין; נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

3.        כנגד המשיב הוגש כתב אישום כאמור ובד בבד עמו גם בקשה לעוצרו עד תום ההליכים נגדו. בא כוח המשיב ביקש את דחיית מועד הדיון לצורך עיון בראיות אך עתר לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר על יסוד החומר שהוצג עד לאותה נקודה.

4.        בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיב לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי פירט בהחלטתו שני נימוקים עיקריים להחלטתו זו: הראשון, מסוכנותו הלכאורית של המשיב נובעת מנהיגתו ומשכך יש בהרחקתו למעצר בית בתנאים מגבילים כדי להפיג באופן משמעותי ממסוכנות זו. השני, מהתעודה הרפואית שהציג המשיב עלה כי הוא עלול להזדקק לטיפול רפואי דחוף. התעודה הרפואית מתייחסת לכך שבתקופה האחרונה סבל המשיב מאיבוד הכרה במספר מקרים וכי קיים חשד שהוא לוקה באפילפסיה. כן עולה מהתעודה הרפואית כי במקרה מסוים המשיב לא זכר את ההתקף שעבר. מטעם זה אף נימק בית המשפט כי אין לחייב את המשיב באיזוק אלקטרוני באופן שיטיל על הפיקוח האלקטרוני מעמסה מיותרת.

5.        משכך, ולאחר שבית המשפט המחוזי התרשם מהמפקח המוצע, הוא הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית בפיקוח מלא של ערב צד ג' ובתנאים מגבילים לפיהם: המשיב יחתום על התחייבות עצמית בסך 30,000 ש"ח ויציג ערבות צד ג' בסכום דומה; המשיב יפקיד בקופת בית המשפט 30,000 ש"ח במזומן. כן אישר בית המשפט המחוזי למשיב לצאת ממעצר הבית למשרד בא כוחו בהודעה מראש לפרקליטות ובתנאי שיהיה בליווי ובפיקוח. בית המשפט המחוזי ציין כי התנאים הנ"ל יעמדו בתוקפם עד תום ההליכים המשפטיים נגד המשיב.

6.        העוררת ביקשה לעכב את ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי על מנת שתוכל לערור עליה, ובהסכמת המשיב עוכב הביצוע עד להיום (6.5.2011) בשעה 12:00.

           מכאן הערר שלפני שהוגש כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים.

נימוקי הערר

7.        לטענת העוררת - באמצעות באת כוחה, עו"ד גלי פילובסקי - פסיקתו של בית משפט זה מצביעה כי יש מקום לעצור בדרך כלל את המשתתפים במרדפים מסוכנים. עוד טוענת העוררת כי מצבו הרפואי של המשיב לא מנע ממנו מלבצע את העבירות החמורות המיוחסות לו בכתב האישום ומשכך אין במצב רפואי זה כדי להפחית מהמסוכנות הנשקפת מהמשיב לציבור אף היום. כמו כן טוענת העוררת כי מעשיו של המשיב מצביעים על העדר מורא מפני החוק ומשכך אין בסיס לתקוותו של בית המשפט המחוזי כי מעצר הבית ימנע מהמשיב מלסכן את הציבור. כמו כן טוענת העוררת כי לא ניתן לתת אמון במשיב נוכח עברו הפלילי הכולל עבירות מרמה רבות ועברות של התחזות לאדם אחר והמשיב נדון בעבר אף למאסר בפועל של 45 חודשים, כאשר חלק מהעבירות בוצעו כאשר ריחף מעל ראשו מאסר מותנה משמעותי. משכך מבקשת העוררת לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

תגובת המשיב

8.        המשיב ביקש שלא להתייצב לדיון בבקשתו וחתם על הודעה בנדון מטעמו, שהעתקה נמסר לי בשעת הדיון על ידי יחידת נחשון של שירות בתי-הסוהר. לדיון לפני הופיע בא כוחו, עו"ד אביגדור פלדמן. לטענתו, אין חולק כי מצבו הרפואי של המשיב הינו רכיב משמעותי בהחלטה לשחררו לחלופת מעצר. עוד הצביע בא כוח המשיב על כך שעברו הפלילי של המשיב "ישן ונושן" ורובו התרחש בשנות העשרים לחייו כאשר היום מדובר באדם בוגר בן 43 שזנח את דרכו הישנה ומנהל לאורך פרק זמן משמעותי אורח חיים נורמטיבי. אכן, בא כוח המשיב טוען כי ישנו רישום משנת 2006 אך לא ברור מה טיב העבירה ואילו מהעונש שהושת בגינה - קנס בסך של 5,000 ש"ח ומעצר על תנאי - ניתן להסיק שאין מדובר בעבירת גניבה או עבירה חמורה. עוד ציין בא כוח המשיב כי הפסיקה הנוגעת למעצרם עד תום ההליכים של נאשמים אשר הוגש כנגדם כתב אישום בגין סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה חלוקה כאשר דרך המלך בהתאם לחוק המעצרים היא בחינת היתכנותה של חלופת מעצר במקרה הקונקרטי. בא כוח המשיב מסכים כי חלופת המעצר עליה הורה בית המשפט המחוזי אינה הרמטית ולכן הוא מסכים להוספת איזוק אלקטרוני  והוספת מפקחים. בא כוח המשיב ציין כי מדובר באדם בודד, כי מרשו אינו מקיים קשר זוגי קבוע, אחותו מתגוררת בחו"ל ואמו נפטרה, ומשכך לשם ביצוע ההפקדה הכספית ויתר התנאים המגבילים יש לשחררו שכן אין איש מלבדו שיכול לעשות זאת.

דיון והכרעה

9.        לאחר שעיינתי בהודעת הערר על כל נספחיה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות בכפוף לסייגים המפורטים להלן.

10.      לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר איזן כראוי בין האינטרסים המתנגשים. אכן, המדיניות השיפוטית שהתגבשה בפסיקתו של בית משפט זה היא שככלל כאשר מדובר בנאשם שנמלט מכוחות המשטרה תוך נהיגה פראית ומופקרת המסכנת את המשתמשים בדרך יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים [ראו למשל: החלטתי בבש"פ 7701/10 שתיווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.10.2010), סעיף 18 והאסמכתאות הנזכרות שם]. מעשים כגון דא מעידים על מסוכנות רבה המצדיקה את מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו [ראו למשל: החלטתו של השופט ע' פוגלמן בבש"פ 6245/07 מדינת ישראל נ' אבו גודה (לא פורסם, 22.7.2007) (להלן: עניין אבו גודה), סעיף 6]. ודוק, חרף המסוכנות האינהרנטית הנלמדת מביצוע העבירות שבנדון, הרי שבהתאם לסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים שנחקק ברוח חוקי היסוד, על בית המשפט מוטלת החובה לבחון כל מקרה ומקרה לגופו של עניין ועל פי נסיבותיו ואף בעבירות כגון דא יתכן כי הנאשם ישוחרר לחלופת מעצר, שהיא האמצעי שפגיעתו בחירות האדם נמוכה יותר אם יש בה כדי להפיג את מסוכנותו [ראו למשל: החלטתו של השופט א' רובינשטיין בבש"פ 10978/07 מדינת ישראל נ' אבו ואקד (לא פורסם, 26.12.2007), סעיף (ג)(1); עניין אבו גודה, סעיף 7].

11.      סבורני כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש בחלופת המעצר דנן כדי להפחית באופן משמעותי ממסוכנותו של המשיב אינה בלתי סבירה, נוכח התרשמותו של בית המשפט המחוזי מהמפקח שנקבע. כמו כן, בנסיבות העניין לא ניתן להתעלם ממצבו הרפואי של המשיב, אשר אף העוררת אינה חולקת עליו, בעטיו קבע בית המשפט המחוזי כי מוטב שהמשיב ישהה במעצר בית, ובכך לא מצאתי כל פגם. בזמן הדיון הגיש בא כוח המשיב לעיוני מסמכים רפואיים עדכניים אשר אף מהם עולים נתונים בדבר מצבו הרפואי של המשיב עליו הצביע בית המשפט המחוזי כנימוק נוסף לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר. העבר הפלילי של המשיב אליו מפנה העוררת אינו יכול להוות נימוק בנסיבות העניין לאי שחרורו של המשיב לחלופת מעצר שכן מרבית העבירות בוצעו בשנת 1988 ובשנת 1994. אכן,  המשיב ביצע עבירה בשנת 2006 אך לא היה בידי העוררת להצביע על מהות העבירה ובנסיבות אלה ונוכח העונש שהושת בגינה מקובלת עלי פרשנותו של בא כוח המשיב כי אין מדובר בעבירה חמורה. זאת ועוד, עבירות המרמה בהן הורשע המבקש שונות במהותן מהעבירות שבנדון. 

12.      יחד עם זאת, הנני סבור וכך אני מורה כי יש להעמיד את כל אחת מהערבויות עליהן הורה בית המשפט המחוזי על סך של 100,000 ש"ח, וכן לחייב את המשיב בהגדלת גובה ההפקדה במזומן עד לסכום של 50,000 ש"ח. זאת ועוד, הנני מחייב את המשיב באיזוק אלקטרוני. נוכח העובדה כי בשעת הדיון הוברר לי כי אחותו של המשיב מתגוררת בחו"ל וכי המשיב אינו מקיים בעת הזו קשר זוגי, הנני מורה בזאת על צו עיכוב יציאה מהארץ ומחייב את המשיב בהפקדת דרכונו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.